גראבל וכביש בשוויץ - אל מקורות הריין

גראבל וכביש בשוייץ

אל מקורות הריין

כתב וצילם: צחי אוחובסקי

* הכותב היה אורח לשכת התיירות של Graubunden

Gravel and Road

לאחר מספר שנים בהן ענף הגראבל צומח בארצות הברית, אנו עדים לצמיחת הפופולריות שלו גם ביבשות אחרות. באירופה למשל, הענף צובר תאוצה ויוצר עניין אצל רוכבי כביש והרים רבים, ומתקיימים כבר לא מעט אירועי גראבל ברחבי היבשת. בחודשים האחרונים ניתן לראות קפיצת מדרגה בהשתלבות הגראבל באירועים מוכרים יותר; באוקטובר האחרון למשל, התקיים מקצה גראבל ייעודי במסגרת פסטיבל הRoc d'Azur ,פסטיבל אופני ההרים מהגדולים באירופה המתקיים בדרום צרפת; במסגרת אירועי תחרות גביע העולם בסייקלוקרוס שהתקיימו בברן בירת שוייץ נערך גם מירוץ גראבל של כ 50 ק"מ שמשך רוכבים מהשורה הראשונה ובו ניצח כריסטוף סאוזר.

העניין הגובר בענף מושך גם את תשומת ליבם של אנשי התיירות, ואחד הגופים שזיהה את הפוטנציאל הוא משרד התיירות של חבל Graubünden בשוייץ. חבל גראובונדן הינו חבל ארץ בדרום מזרח שוייץ, הגובל עם איטליה ואוסטריה, וכולל יעדי תיירות וסקי מוכרים כמו סנט מוריץ ודאבוס. האזור מפותח ומוכר לאופני הרים וזרוע בפארקי רכיבה ובמסלולים רבים, ולנזרהיידה, בה נערכה השנה תחרות גביע העולם לאופני הרים, נמצאת גם היא באזור. כצפוי, האזור כולל גם קילומטרים רבים של כבישים ודרכי גראבל, כולל מספר מעברי הרים סלולים כמו הסאן-ברנרדינו והלוקמנייר, אך משום מה שוייץ בכלל, וכך גם אזור גראובונדן, אינם היעדים הראשונים העולים בראשם של רוכבי כביש המחפשים יעד לחופשה.

אבל כפי שרובכם וודאי יודעים, לא מוכר ופחות פופולרי לא בהכרח אומר שאין לאזור מה להציע, ואכן משרד התיירות האזורי החליט לשנות את המצב ולהכניס את האזור לתודעת רוכבי הכביש והגראבל. למטרה זו השיק המשרד את פרוייקט "Graubünden Gravel & Road – the Cycling Experience". זהו שיתוף פעולה של משרד התיירות עם חברת הפקה המתמחה באירועי אופניים, אשר יצרו ביחד מסלולי רכיבה אטרקטיביים לאופני גראבל וכביש, ועל מנת לקדמם הזמינו עיתונאים, בלוגרים ומובילי דעה מכל העולם למחנות של שלושה ימי רכיבה בהם חשפו בפני הרוכבים חלק ממה שיש לאזור להציע. התמזל מזלנו, וגם אנחנו זכינו להזמנה, וכמובן קפצנו עליה בשתי ידיים.

Graubunden Gravel and Bike camp

מקורות הריין

טיסת אחה"צ נוחה לציריך, ועוד רכבת יעילה של כשעתיים, ואני מגיע אל המלון בעיר חוּר (Chur) ממנה תתחיל הרכיבה. כולם כבר פרשו לחדרים ולצערי הפסדתי את הסיור הקולינרי בעיר ואת ארוחת הערב. בבוקר אני יוצא לחניה למצוא את האופניים שהכינו לי ולבצע התאמות וכיוונים. במחסן עומדים אופני Trek שהועמדו לידי המארגנים ע"י המפיץ המקומי, ונינתה לי אפשרות לבחור בין דגם כביש (Emonda) לגראבל. עוד נחזור בהמשך לעובדה שהציעו לי אופני כביש למסע גראבל, מבלי למצמץ. אני כמובן בוחר בדגם הגראבל – הCheckpoint החדש בגרסת אלומיניום. המידה (52) אמנם מעט קטנה לי, אבל לאחר כיוונים וסיבוב קצר אני מרגיש עליהם טוב. בהמשך מסתבר לי שאילו אופניים המותאמים לרוכבות, עם אוכף נשים רחב וכידון מעט צר מהרגיל, אבל לרכיבה המתוכננת לנו זה לא מהווה עבורי שום בעיה. שאר חברי הקבוצה מגיעים, ואנחנו יוצרים חבורה של 8 רוכבים – עורכי מגזינים וכתבים מפולין, הולנד, בלגיה, צ'כיה ונורבגיה. על ההובלה אמונה נטלי שנייטר, רוכבת מקצועית בעברה, אלופת אירופה U23 בעברה, וכיום בין שאר פועליה המאמנת האישית של נוגה כורם שלנו. אליה מתלווים שני חברי צוות חביבים שאחראים על רכב הליווי ושאר המנהלות. מתוכננים לנו שלושה ימים של רכיבת Point-to-point בה נישן כל לילה בכפר אחר, נבקר באתרי תיירות ונדגום את הקולינריה האזורית. אמנם קראתי בדרך את התדריך, אבל שלא כהרגלי אני מגיע עם מעט מאד ידע על מה שמחכה לי.

אנו מתחילים את הבוקר ברכיבה נמרצת ברחובות העיר, ולאורך נחל החוצה אותה, הPlessur, ולאחר כ5 דקות רכיבה אנחנו מגיעים לנהר הריין. הריין, שהינו הנהר הארוך במערב אירופה, מתחיל בשיפולי האלפים האיטלקיים והשווייצריים, ושני יובליו – הריין הקדמי (Vorderrhein) והאחורי (Hinterrhein) – זורמים כאן באזור ומהווים בעצם את הבסיס לתכנון המסלולים. אנחנו נרכב בימים הקרובים את חלקו של הנתיב שתוכנן לאורך ה Hinterrhein. אנו רוכבים על שבילי אופניים לאורך הנהר, חלקם סלולים וחלקם גראבל מהודק, החבורה ידידותית ופטפטנית, והקצב מהיר אך נוח. אנו חוצים את הריין בגשר בנקודה בה נפגשים שני היובלים ויוצרים את הריין עצמו, ומשם מתחילים לטפס בדרך עפר תלולה לאורך הריין האחורי, טעימה קלה מהעליות שעוד מחכות לנו בהמשך. הנוף הנשקף אלינו מדהים, עם הנהר מתפתל מתחתינו, יער מסביבנו, השלכת בעיצומה, והשמיים כחולים. מזג אויר בהזמנה שילווה אותנו גם בהמשך, עם בקרים קרירים, והמשך יום נעים ובהיר. אנו עוברים בכפרים קטנים, עוצרים ליד אגם קטן ציורי, נטלי המדריכה עוצרת לתת לנו הסברים קצרים מידי פעם, והרכיבה מתקדמת יפה. אנו מגיעים לעיירה תוזיס (Thusis) בה נלון הלילה, אך עוד לא סיימנו את היום. כעת מחכה לנו הטיפוס העיקרי של היום לעבר הGlasPass, מעבר הרים בגובה של כ1850 מטר, שם נאכל צהריים. זהו טיפוס כביש של כ1200 מטרים על כ15ק"מ, כלומר 8% שיפוע ממוצע. אנו מתחילים לרכב כקבוצה שלאט לאט מתפרקת. אנו מטפסים בכביש מפותל כמעט ללא תנועת רכבים, כשמסביב פסגות גבוהות, אחו ירוק, חוות עם פרות רועות, ורחוק למטה הנהר המתפתל לו בעמק. לקראת סוף העליה אנו חוצים חורשה יפה, ושיפוע הכביש נהיה תלול. בשילוב עם הגובה זה בהחלט מורגש ברגליים, אך לאחר כשעה וחצי טיפוס נגלה לפנינו עמק אלפיני יפהפה, ובקתת ההרים בה נסעד. מרפסת המסעדה מוצפת בשמש חמימה וממול משקיף עלינו הPiz Beverin, אחת הפסגות הגבוהות באזור. העלייה כנראה נתנה את אותותיה בכולם ובמקום בירה רובנו מזמינים משקה סיידר מקומי נטול אלכוהול.

לאחר ארוחה טעימה ומנוחה אנו יוצאים שוב לדרך, ולפני שנרד חזרה לכפר בו נלון מחכה לנו טיפוס נוסף אל מספר אגמים קטנים בהרים. לאחר שרוב היום עבר עלינו בדרכי גראבל איכותיות ובכביש, כאן אנחנו קופצים על ההצעה של נטלי להמשיך בדרך עפר אתגרית יותר. אנו מתחילים לטפס בשביל מפותל ומדורדר יחסית, שעולה ויורד עם קירות קצרים ותלולים ומספר מקטעי סינגלים מהנים עד שאנו מגיעים לגובה של כ2000 מטרים מעל פני הים, שם נגלים לעינינו שני אגמים קטנים וצלולים. הנוף עוצר נשימה ומחייב עצירה לצילומים. בכל זאת, כולם כאן עיתונאים וצריכים חומר לכתבה. רחוק למטה נגלה מתחתינו שוב העמק אליו אנחנו עוד צריכים לחזור ללינת הלילה. נטלי מציעה חלופות, אך מהר מאד אני משכנע אותה לבחור בחלופה האגרסיבית יותר הכוללת סינגלים פראיים, ואכן את הדקות הקרובות אנו מבלים במעין רכבת הרים של סינגלים פראיים, חלקם חריצים עמוקים בקרקע שנוצרו מזרימת המים, דרך מספר נקודות תצפית מדהימות, עד שבשלב מסוים אנחנו מתחברים לדרך עפר רחבה. דרך העפר הופכת לדרך חצי סלולה – שני פסי יציקת בטון רחבים וביניהם עשב. מסתבר שתחזוקת דרכי העפר בהרים קשה ויקרה ולכן דרכים המהוות גישה לחוות נסללות בצורה זו על מנת לאפשר גישה נוחה. אנו טסים בירידה המפותלת שלא נגמרת, שומרים על ריכוז גבוה ביותר בגלל הנתיב הצר, בהמשך חוצים חוות וכפרים, עוד מספר דרכי עפר יפות, ובסופו של דבר מגיעים למלון בתוזיס לאחר 67 ק"מ וכ8 שעות ברוטו (קצת יותר מ4 שעות תנועה נטו) עם כ2000 מטר טיפוס. יום רכיבה יפה, מגוון ותובעני במידה, וללא שום תקלות. במלון אנו מאפסנים את האופניים בחדר האופניים ויושבים לבירות, נשנושים והחלפת חוויות, ובהמשך נפגשים לארוחת ערב טעימה.

הדרך הרעה דווקא מאד נעימה

אנו מתעוררים לעוד בוקר בהיר וקריר ולאחר ארוחת בוקר והתארגנות מתחילים לטפס במעלה הHinterrhein. הקטע הזה של הנחל מצוקי וצר, והדרך עליה אנו רוכבים נקראת "הדרך הרעה" (Viamala) – זוהי דרך העוברת בקניון צר ששימשה עוד מימי הרומים למעבר מדרום לצפון. שביל ההליכה הצר גבה קורבנות רבים, ובהמשך נפתחה גם דרך לכרכרות ולמכוניות. היום עובר בעמק כביש איכותי, אך אנו רוכבים על הדרך הישנה הסגורה לתנועת כלי רכב, וכוללת נופים מרהיבים ומנהרות חצובות בסלע. אנו עוצרים במרכז המבקרים של הקניון, משאירים את האופניים ויורדים ברגל במדרגות תלולות אל תחתית הנהר, כאחרון התיירים. מעלינו מתנשאים קירות אבן אימתניים, ועל צלע המצוק ניתן לראות את שרידי שביל ההליכה העתיק עליו שוחזרו דמויות חיילים ממתכת על מנת לתת למבקרים תחושה של איך זה היה פעם. אתר מרשים. לאחר אספרסו חם במרכז המבקרים אנו ממשיכים ברכיבה במעלה הנהר, כאשר הקניון מתרחב ונפתח לעמק רחב, זרוע בכפרים ושדות. אמנם רכבנו עד כה רק 10ק"מ, אבל כבר צהריים ולאחר ביקור בכנסייה עתיקה בכפר Zillis אנו עוצרים במסעדה המגישה מאכל אזורי טיפוסי – Capuns. מדובר במעין קציצות בשר מבושלות בתוך מעטפת עלי מנגולד, המוגשות בתוך מרק. מסתבר שבעלת המקום זכתה בתחרות ארצית של הכנת התבשיל הזה והוא אכן טעים. עם תום הארוחה נטלי מצביעה על ההר ממול, ומסתבר שלפנינו עדיין טיפוס רציני, ואחרי רכיבה קצרה, כולל מקטע סינגל מרהיב, אנו אכן מתחילים לטפס. מדובר בשעה טיפוס של 600 מטר על כ7 ק"מ, שילוב של כביש ודרכים צדדיות, כשהנוף הנגלה לעיננו ככל שאנו עולים בגובה בהחלט שווה את המאמץ. מלמעלה אנו שועטים חזרה לעמק במהירות, בתחילה בכביש, ובהמשך בדרכי עפר מבוטנות, מפותלות ומהירות. עוד מקטע סינגל קצר, ואנו מגיעים לכפר Andeer ולמלון בו נישן הלילה. סה"כ יום קצר יחסית של כ33ק"מ על כ1200 מטר טיפוס, כשעתיים וחצי רכיבה נטו. לאחר התארגנות אנו פוסעים אל המחלבה המקומית, בה אנו פוגשים את החלבן Flo המספר לנו את סיפורו המרתק, ונותן לנו לטעום מהגבינות שהוא מייצר בעבודת יד במרתף ביתו – גבינה צהובה איכותית מהחלב של הפרות המקומיות אותן חלפנו על ההרים אחר הצהריים.

לאחר ארוחת ערב חגיגית ולילה קריר אנו קמים לבוקרו הצונן של היום השלישי והאחרון לביקור. זהו יום קצר מפני שכולנו עוזבים חזרה כבר בערב, ואנו מתחילים אותו בטיפוס ארוך וקשה אל אגם הנמצא בגובה 2000 מטרים מעל פני הים. אנו רוכבים על דרך עפר תלולה שמתחברת אל כביש סלול, אבל עבודות גיזום ביער מאלצות אותנו לחזור לדרך עפר צדדית המתגלה כתלולה ומעט מדורדרת בקטעים מסוימים, אך עדיין ניתנת לרכיבה. פערים נפתחים ואנו מתכנסים שוב בהמשך, ומתגלגלים יחד אל כפר הררי קטן מעל קו העצים, ממנו אנו ממשיכים בסינגל מאולתר באחו ירוק שמחבר אותנו למקטע העלייה הסופי של היום. לאחר כשעתיים טיפוס בסה"כ אנו מוצאים את עצמינו מעל עמק אלפיני יפהפה שבתוכו אגם קטן. העמק מוקף בפסגות גבוהות ומושלגות, ואנו נפעמים מהנוף. אנו בוחרים לגלוש אל האגם בסינגל תלול, ומתחילים להתקדם לעבר הירידה אל צידו השני של העמק. הירידה היא כביש הררי צר ומפותל ביער עבות, עם פה ושם מקטע גראבל או מנהרה קצרה חצובה בהר. אני יושב על הגלגל של נטלי וטס אחריה בירידה האינסופית, רצופה בפניות חדות וצפופות. אין דברים כאלה. באמת. עם סיום הירידה אנו מגיעים לכפר קטן על שפת אגם, וממנו ממשיכים בשביל מתגלגל לכיוון הכפר Splugen בו נסיים את הרכיבה. סה"כ יום קצר יחסית של כ32ק"מ על כ1250 מטר טיפוס. בSplugen אנו אוכלים במלון עתיק ומשופץ עם נוף מרהיב לעמק, מתקלחים בקמפינג המקומי, מעמיסים את הציוד, ויוצאים חזרה לChur משם נתחיל את המסע חזרה הביתה.

זה אכן Gravel and Road

רק כשישבתי ברכבת חזרה לציריך ושוחחתי עם אחד מעמיתיי, עורך מגזין אופני כביש הולנדי, נפל לי סופית האסימון כמה מתאים השם שניתן לפרוייקט הזה – Gravel and Road. אמנם השם ניתן מפני שהפרוייקט פונה לרוכבי גראבל וכביש, אבל מה שמדהים בשלושת ימי הרכיבה שעשינו הוא שלמרות שהוגדרו כרכיבת גראבל הם כללו שילוב מנצח של גראבל וכביש ביחס של בערך 50:50 או אפילו 70:30 לטובת הכביש בחלק מהימים. מה שעוד יותר הפליא אותי הוא העובדה שחצי מהרוכבים רכבו על אופני כביש עם צמיגי גראבל, והיה אחד שבכלל רכב עם צמיג כביש קדמי ברוחב 28מ"מ. מי שעוקב מעט אחרי סצינת הגראבל בישראל, נחשף בוודאי לדיונים סביב התאמת אופניים, צמיגים ומסלולים. שתי מגמות עיקריות בשוק הן "פזילת" אופני הכביש לכיוון הגראבל העדין, עם השקת דגמי אנדיורנס עם שלדות "רכות" יותר, בולמי דיסק ומרווח צמיגים רחב יותר; ומצד שני מעבר של אופני הגראבל וההרפתקה הייעודיים לגלגלי 650b עם צמיגים רחבים ובשרניים יותר, על מנת לאפשר יותר שיכוך ועבירות בקטעים טכניים. הרכיבה בשווייץ האירה לי דווקא את הקירבה של רכיבת הגראבל לרכיבת הכביש, ואת הוורסטיליות של אופני הכביש המודרניים. נטלי, למשל, רכבה על Trek Domane SLR, אופני אנדיורנס מודרניים מקרבון עם מערכת שיכוך IsoSpeed עם צמיגי 35מ"מ (G-One (Schwalbe, והשאירה לי אבק גם בסינגלים הטכניים. בחורה נוספת רכבה על הCannondale Synapse SE, גרסה של אופני האנדיורנס של Cannondale המקבלת צמיגים מעט רחבים יותר. היו כאלה שרכבו על Trek Emonda, שהם אופני כביש אול-ראונד וגם מקבלים צמיגי 35מ"מ. למרבה האירוניה, הפנצ'ר היחידי שחווינו במהלך המסע היה קריעת צמיג 650b בשרני של אחד הרוכבים. גם הCheckpoint עליהם רכבתי, דגם גראבל זול יחסית, התגלו כאופניים חביבים וורסאטיליים ביותר. הבסיס הוא בתכנון המסלולים – למרות שאני ומרבית חברי הגראבליסטים בארץ באים מרכיבת שטח ונוטים לרכוב מסלולים קשוחים המשלבים גם אתגרים טכניים, מסתבר שמסלולים המשלבים מקטעי גראבל עם כביש, ואולי פה ושם קצת סינגלים זורמים, הם אילו המתאימים ביותר לז'אנר. בארץ צריך להכיר ולהשקיע מחשבה בתכנון על מנת למצוא שילובים כאלה, אך באזור Graubuenden בשוייץ מסתבר שיש הרבה מאד אפשרויות כאלה וכבר עשו עבורנו את מלאכת התכנון.

האתר החדש כולל שלוש הצעות למסלולים: גראבל באזור הריין הקדמי (280ק"מ על כ8000 מטר טיפוס), גראבל באזור הריין האחורי (203ק"מ על כ5300 מטר טיפוס), ומסלול כביש המקיף את כל האזור (270ק"מ על כ4500 מטר טיפוס). האתר יפה וברור וכולל את כל הפרטים, חלוקה למקטעים, קבצי ניווט, אפשרות הזמנת חדרי מלון, ומכיוון שמדובר בחלק מהמקרים במסלולי נקודה-לנקודה יש אפשרות להזמנת שירות העברת ציוד ממקום למקום. המסלולים הללו הם בסיס לתכנון, ואפשר לעשותם כמו שהם או לגוון ולאלתר. יש אמנם גם שילוט בשטח, אבל המלצתי תמיד היא להשתמש בקובץ ניווט על גבי מכשיר ייעודי, או לחלופין על גבי מכשיר הטלפון. אנחנו רכבנו באזור בסתיו, כאשר הפסגות מושלגות, העצים בשלכת, וחלק מהצמחייה, בעיקר בגובה, יבשה לאחר הקיץ, אך נראה לי שבאביב ובקיץ, כשהכל ירוק ופורח בכלל מדהים כאן. האזור מתאים לרכיבה החל ממאי ועד סוף אוקטובר. אז אם אתם מחפשים יעד חדש לכביש או לגראבל לחופשת רכיבה קיצית, תבדקו את Graubuenden. שוויץ היא אולי לא היעד הראשון שקופץ לראש, ואינה המקום הזול ביותר לטייל בו, אבל הקירבה היחסית שלה לארץ, הנוחות, הסדר, ובעיקר הנופים המדהימים, עושים אותה ליעד אטרקטיבי ומומלץ ביותר.